הדגם השלישי והפופולארי של קונסולת אטארי ב-1980 (רישיון תמונה: PD)
מאת ערן גולדין
השנה היא 1986. אטארי כבר קיים מאז 1977, אבל לנו הוא חדש. ההורים שלי זכו באטארי מדהים וחדש בתחרות ואנחנו מחברים אותו לטלוויזיה. אבא שלי מדליק, קצת עשן יוצא – זה מגיע עם אפקטים(!) על הטלוויזיה שלג. לקח לי זמן להבין שזה לא המשחק אלא תקלה במכשיר. אבל מה שהתחיל כאכזבה הפך לרומן סוער שלי עם כל דבר שיודע להריץ איזה משחק. עברו עוד הרבה שנים עד שהיה לי רגע נוסף של וואו – אבל הפעם הוא היה אמיתי: שיחקתי עם חבר בסופר נינטנדו שלו וחשבתי לעצמי שזה השיא. המין האנושי סיים להתפתח, וזה התוצר המשובח ביותר שלו. אבל המכשירים המשיכו ועדיין ממשיכים להתפתח בקצב מסחרר, פי כמה וכמה מכל דבר שיכולתי לדמיין אז.
מאז האטארי היו עוד אינספור קונסולות ביתיות שהביאו בידור, משחקים ואושר רב למשפחות ברחבי העולם. היו מוצלחים שזכו לתהילת עולם – כמו סופר נינטנדו, סגה ג’נסיס אהובי שלעולם לא אשכח, ופלייסטיישן שגלגוליו ממשיכים לחיות עד היום; היו כשלונות צורבים כמו הסאטורן שהיה אסון לסגה (אבל איכשהו צבר קהילת מעריצים קנאית) והדרימקאסט אחריו שמכר אפילו פחות; והיו גם כאלה שנכשלו כל כך בעליבות שאפילו לא שמעתם עליהם, כמו למשל אטארי לינקס, שנרמס תחת רגלי הגיים בוי האהוב, או נוקיה N-Gage שנתוני המכירות שלו היו כל כך נוראיים שמחירו צנח ב-100$ בשבוע הראשון לחייו, או פיליפס CD-i שהמשחקים שלו נקטלו בביקורות אחד אחרי השני עד למותו המוקדם על רקע חוסר עניין לציבור.
במסלול המקביל: המחשב האישי
במסלול מקביל לקונסולות, התפתח המחשב האישי ממכונת חישוב עצלה שמגיעה עם כפתור טורבו בשביל המשחקים הממש כבדים שיש בהם יותר מארבעה צבעים בגרפיקה, עד למכונה אדירה שמסוגלת לרינדור תלת מימד סינמטי ברמה שקשה להאמין שיכולה להיות זמינה בטכנולוגיה ביתית.
המחשב האישי אולי החל את דרכו כמכונה צנועה, אבל מהר מאוד היה ברור שמלבד היישומים העסקיים הברורים של היצור הזה, הגיימרים הם הקהל שאליו יש לכוון את המכונות הכי חדשות, הכי מתקדמות טכנולוגית. איתם אפשר לנסות את הדברים הכי פרועים בשביל לסחוט עוד קצת מהירות מהמעבד המיוזע.
עם השנים היה ברור שכדי לעמוד בדרישות ההולכות וגדלות בקצב מסחרר, לא תהיה ברירה אלא לפצל את המאמץ ולהאציל את עיבוד הגרפיקה למעבד נפרד שיתמחה אך ורק בחישובים הדרושים לגרפיקת תלת ממד, הלא הוא “כרטיס המסך” – המעבד הגרפי. המעבדים הגרפיים של לפני כמה שנים הם מגוחכים לעומת אלה של היום, אבל לא בגלל שהם עצמם רעים – אלא בגלל ההתקדמות המדהימה של מעבדים גרפיים בשנים האחרונות, שהפכו למפלצות ביצועים של ממש.
במשך שנים היחידים שחוו את ההתפתחות המדהימה הזאת הם מחשבים נייחים, מגדלים מגושמים וכבדים של חומרה, והמחשבים הניידים היו בעיקר נחלתם של אנשי עסקים שזקוקים ליכולת לעבוד מחוץ למשרד, בעיקר משום מחירם הגבוה. אף גיימר שפוי בדעתו לא יקנה מחשב נייד חלשלוש כשבאותו מחיר הוא יכול לקנות מכונת משחקים מפלצתית.
את אותה התפתחות שחוו המחשבים הנייחים, חווה היום שוק המחשבים הניידים. המחיר שלהם הפך לנגיש, הטכנולוגיה מאפשרת רכיבים קטנים וקלים אבל לא על חשבון מהירות וביצועים, וכעת היוצרות התהפכו: המחיר למכונת משחקים קטנה, דקה, קלה וניידת הוא כבר לא גבוה כל כך והוא אפשרות הגיונית וטובה, בעיקר כשחושבים על כמה מקום כל אחד מהם ייקח בבית. תת קטגוריה של מחשוב נייד הם הסמארטפונים האהובים שלנו, שהביצועים שלהם היום – גם מבחינת מעבדים וגם מבחינת מעבדים גרפיים – טובים יותר מהמחשבים שהיו לנו לפני חמש שנים. לעזאזל, יש היום טלפונים ניידים עם מעבדים של עשר ליבות. הם מריצים משחקי תלת מימד בצורה מדהימה.
ROG Maximus VII Formula Gaming Motherboard
נקודת התורפה: התחממות יתר
בד בבד עם האבולוציה המהירה של מעגלים משולבים בהתאם לחוק מור, יצרני חומרה מתקרבים שוב ושוב לגבול הפיזי של יכולות החומרה: התחממות. ככל ששבב מתחמם, כך גדל הסיכוי לרעשי חום במידע שעובר, בריחת מתח, ובטמפרטורות ממש גבוהות – המעגל יכול להינזק לנצח. זו הסיבה שלכל מעבד יש מהירות מקסימום, שמעליה הוא פשוט לא יכול לתפקד. זו גם הסיבה שחלק חשוב מכל מארז מחשב, נייח או נייד, הוא הקירור שלו.
אם אתם לא יודעים מה זה אוברקלוקינג אז אתם לא הקהל, אבל אני אסביר בכל זאת במשפט: לכל רכיב מהירות מקסימום שנקבעת אצל היצרן כדי שיוכל להמשיך לתפקד מבלי להתחמם יתר על המידה. הרבה פעמים המהירות הזאת גם נגזרת מהצורך של היצרן ליצור כמה רמות שונות של מחירים, ולכן יצרנים מאטים באופן מלאכותי שבבים שיכולים לרוץ גם במהירויות גבוהות יותר. אוברקלוקינג, או בעברית – המהרה, היא הפעולה של הגדלת מהירות הריצה של רכיב. אם המהירות גדלה כך גם החום הנפלט, ולכן יש לדאוג לקירור הרכיב מעבר למאוורר הסטנדרטי מאחורי המחשב. זה אומר שרוולים, תכנון אוורור נכון, משחות תרמיות, היט סינקים איפה שאפשר להסתפק במשהו פחות מרעיש – והטרנד הכי לוהט בשנים האחרונות: קירור באמצעות נוזל. הקהל שלו הוא גיימרים שרוצים לעשות אוברקלוקינג. קירור באמצעות נוזל הוא לא חדש בעולם, ספינות משתמשות בו כבר מאות שנים כדי לקרר את המנועים שלהן; אבל צריך איזשהו משהו שידחוף אותך לחבר אינסטלציה בתוך המחשב היקר שלך ולהזרים שם מים, כי שום דבר אחר כבר לא עוזר. זה הקירור הכי אקסטרים, והוא הרבה יותר שקט מארבעה מאווררים של 160 מ”מ שאנשים ממהרים להתקין במחשבים שלהם.
לפני שאתם קופצים – כן, זה קיים כבר שנים – אבל במחשבים נייחים. ומה שהיה פעם נחלתם של משוגעים לדבר הוא היום די סטנדרטי, ועל כן הגיע תורם של המחשבים הניידים לגיימרים להגיע עם ערכת קירור במים. שמעתם נכון. יש היום מחשבים ניידים, שמגיעים עם מערכת קירור נוזלית שניתנת להסרה והרכבה לפי רצונכם משל היתה עכבר USB, נכנסים לתיק הגב שלכם, ומאפשרים להביא את המעבד הגרפי לביצועים של מחשב נייח. עכשיו תחשבו על זה בזמן שאתם חוזרים לשחק GTA V בהגדרות נמוכות עם דמעה בזווית העין.